<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן נ"ג</h1>
<h2>דף סו:</h2>
כהן ששכר פרה מישראל אע"פ שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה. וקשיא לי והלא תרומה מותרת בהנאה כדאמרינן בפר' כל שעה [פסחים כ"ג ע"א] ועוד אמרי' התם [שם ל"ד ע"א] אבא שאול גבל של רבי הוה והיו מחמין לו חמין בחיטי תרומה שניטמאת. ונר' לי שהנאת תרומה כגון לערב לו בה מיגו דאי בעי דיתשיל ולסמוך ולישב על גבי כפת שאור ולמוכרה אם נפל' לו מבית אבי אמו מותרת אבל להאכילה לבהמת ישראל או לכלבו או להסיקה תחת תבשילו אסור דהוי דומיא דאכילה והיתר היסק בכהן בעינן בבמה מלדיקי' מנלן ופשיט התם אמרה תורה בשעת בעורה תהנה ממנה ולכהן קאמר. וכן מוכיח בטעמי טובא דאיכא התם. ועוד שנינו [תרומות פ"א מ"י] מדליקין במבואות האפלים ועל גבי חולין וברשות כהן. ובתוספת' דתרומה [פ"י ה"ט] מוכיח ששמן שריפה ברשות כהן אבל לישראל בפני עצמו אסור. והא דאבא שאול לכהנים של בית ר' הוה עביד וכרשות כהן דמי. והכי נמי אמרי' לגבי תרומה טהורה להסיקה תחת תבשילו דמשמרת תרומותי כת'. וגם אסור להריצה לפני כלבו שאפי' לעשות מפירות תרומה יין תפוחים ומי תותים אסור שמפסידה. אבל לסמוך עליה ולשבת עליה ולמוכרה מותר שכל הנאה שהיא דרך אכילה אסורה לזרים שמכלה אותה. וכן גבי משמרת תרומ' אבל דבר שאין מכלה אותה ואין מפסידה מותר לזרים. וכן לגבי תרומה ביד כהן.
